פרויד אמר פעם: "הציוויליזציה התחילה ברגע שאדם כועס הביע את עצמו במילה במקום באבן".
במשפט זה מייחס פרויד השפעה של אדם אחד על עולם שלם, נקודת מבטו היא כי ההמון אשר לאט הפך להיות מתורבת יותר החל ממחשבה יחידנית אחת.
עיקר דבריו של פרויד נכתבו בין המלחמות, הראשונה והשנייה הרבה לאחר תקופת הנאורות כאשר יחידנים החלו להשפיע על החברה.
מהמון בו שולט מנהיג בכוח ועצמה ורבים הולכים אחריו, אם מאהבה ואם מפחד, מגיע פרויד לאחר שהחברה הופכת תהפוכות. בעוד רבים מכוונים להבין את הפסיכולוגיה, האדם, המחשבה, הוא מנסה להבין את הקשרים והכשלים של האני אל מול ההמון.
שאלת המחקר שלי תהיה בהנחה שחברות אינן דומות במהותן ועדיין אינדיבידואלים שורדים, כיצד (אם בכלל) ניתוח ה"אני" של פרויד תואם את הבנתו מהתנהגות ההמון?
ההשערה שלי היא שכאשר פרויד מדבר על האני הוא צודק בדבריו ומנתח את האני בצורה שתגרום לנו להבין את עצמנו טוב יותר.
לעומת זאת, במעבר בין האני לבין ההמון (המיוצגת כחברה) והתמורות של אותו אני והמון וההפך, פרויד כושל.
לדעתי, פרויד הושפע מדי מאותה תקופה בה הוא נמצא במקום המסוים בו הוא נמצא ודעתו מותאמת לנתונים אלו.
